פרק 3: טסנו ליוון לקנות בית חדש

 טסנו ליוון לקנות בית חדש

אז מכרנו את הקראוון והחלטנו לטוס ליוון לקנות יאכטה.

ההכנות שעשינו לפני הטיסה היו להסתכל באתרים של הברוקרים:  Yachtworld, Appoloduck ועוד. האתרים האלה מרכזים בתוכם מידע על אלפי יאכטות יד שנייה שנמצאות בשוק כרגע בכל העולם. מצאנו כמה אופציות שנראו לנו חמודות וענו על ההגדרות שרצינו לעצמנו, רובן היו ביוון. היה דגם אחד שממש אהבנו, הBeneteau 36 cc  שנראתה פשוטה במבנה שלה (וכבר אמרנו שאנחנו אוהבים פשוט). היא היתה קצת מעל התקציב שהצבנו לעצמנו, אבל אמרנו שאם היא תהיה שמורה ובמצב טוב היא שווה את זה. אגב, אם שאלתם את עצמכם, התקציב היה בערך 150 אלף שח. זה הכסף שהיה לנו מהמכירה של הקראוון ועוד קצת כסף שחסכנו בצד. 

מצאנו שתי יאכטות בתקציב שלנו באזור פרבזה, יצרנו קשר עם אחד הברוקרים שלהפתעתנו היה אדיב אלינו מאוד, ענה לנו על לא מעט שאלות בטלפון, וקבענו איתו שנגיע לראות את הBeneteau הראשונה. הסתכלנו גם על מודי 34 פיט וווסטרלי 35 פיט. נחתנו באתונה, שכרנו רכב (שתהיו בעניין שבחודש אפריל, להשכיר רכב לעשרה ימים עלה לנו 300 שקל! מגוחך! מסוג הדברים שרק הקורונה יכולה לעשות) ויצאנו לכיוון פרבזה.

מתרגשים בטירוף, הגענו באמצע הלילה לדירה קטנה ששכרנו במרכז העיר ולמחרת על הבוקר, יצאנו לכיוון היאכטה הראשונה. זאת הייתה הבנטו שהכי התלהבנו ממנה מכולן אז ההתרגשות הייתה גדולה. הגענו, פגשנו במרינה בפרבזה את מאט הברוקר (עובד עבור חברת הברוקרים CREO) ויחד הלכנו לראות את היאכטה. כשנכנסו היינו בשוק. היא נראתה לנו ממש קטנטונת! אני אסביר למה: במקרה של יאכטות שהן קוקפיט אחורי (aft-cockpit), שאלה מרבית היאכטות שיש היום בשוק, היאכטות בהן משתמשים לצ'ארטרים וכו'- המרחב של החלל המרכזי הוא הרבה יותר גדול וזה מה שראינו והיינו רגילים אליו. פתאום להגיע לסירה כזאת היה מוזר. לא היינו מוכנים לגודל. בכל אופן, בשבילנו זה היה שיפור לעומת הקראוון הפצפון שהתרגלנו לחיות בו עד לאותו זמן. תומר המקצוען (וגם קצת חנון אבל אל תגידו לו שאמרתי) הכין סט דפים עם רשימת דברים שצריך לבדוק לכל יאכטה, שאלות שצריך לשאול (כמו האם היא הייתה בשימוש פרטי/ צ'ארטרים, משולמת מיסים, האם עברה תאונות וכד'). בחנו אותה משהו כמו חצי שעה- שעה, שאלנו המון שאלות וקיבלנו יחס מאוד יפה עם המון סבלנות (אני לא סתם מציינת את זה, זה משהו מאוד לא רגיל בעולם הברוקרים). מתלהבים ונרגשים חזרנו לדירת חדר שלנו כדי לעכל את מה שראינו. היו לנו המון שאלות ותחושה כללית של חוסר ודאות. הרי אין לנו שום נסיון, אפילו שראינו לא מעט יאכטות בארץ והצלחנו קצת לרכוש ידע בחודשים האחרונים, לא הרגשנו שזה מספיק כדי לדעת בוודאות אם זאת יאכטת חלומותינו. למחרת ראינו את כל השאר. כולן היו מחוץ למים במגרש עצום של אלפי יאכטות מכל הסוגים והגדלים.

ראינו באותו יום את שלושת היאכטות הנוספות: התחלנו עם ה Westerly, שכמעט לא יצאתי ממנה בחיים כי היא חנקה אותי למוות מכמות הפטריות שהיו בפנים. זה היה מטורף- פטרת בכל מקום ביאכטה! על הספות, העץ, פשוט דוחה. אבל האמת שמבעד למסך הריח המזעזע היא דווקא הייתה עם פוטנציאל. סתם לידע כללי, זאת אחת הקרוזריות הטובות והותיקות בשוק. כמובן שויתרנו והמשכנו הלאה. הגענו ל Moody. היא הייתה חמודה מאוד, קטנה אבל מסודרת יפה. גם עברה שיפוץ לא מזמן, אבל היו שתי בעיות- אחת הייתה שאי אפשר לעמוד ישר במטבח (ועוד אנחנו נמוכים) והשנייה שהיא פשוט הייתה כבר ממש עייפה. היא היתה שנת 84' והמנוע שלה לא נראה טוב בכלל. המשכנו הלאה והגענו לבנטו השנייה ברשימה.

היא הייתה יפהפייה. היה לנו כבר כמה מקורות השוואה, כולל את הבנטו הראשונה שראינו יום קודם לכן (הן אפילו היו אותו שנתון). היא הייתה כל כך שמורה, נקייה, הכל נראה כמו חדש, כאילו בחיים לא נגעו בה. אפשר להגיד שהתאהבנו בשנייה.

היה לנו מזל כי הטסטר שלי במקרה היה עם היאכטה שלו בדיוק באותו מגרש (כאילו, מה הסיכוי שזה יקרה?) אז הוא גם הגיע, הסתכל עליה והביע את דעתו. זה נתן לנו המון ביטחון והרגיע אותנו.

בעצם מאותו רגע אפשר להגיד שהחלטנו, ורק נשאר לנו לוודא כמה דברים טכניים כדי שלא נעשה טעות. היו המון דברים לברר ולבדוק ולא הבנו באף אחד מהם, ובעצם מאותו רגע פתחנו חמ"ל בחדרון שלנו. הבירורים כללו:

·         האם היאכטה משולמת מיסים, כלומר VAT (וזה נהיה עוד יותר סבוך כי במקרה שלנו היאכטה הייתה בבעלות בריטית וזה קרה בדיוק כשבריטניה עשתה את הברקזיט).

·         האם בכלל אפשר לבטח יאכטה כזאת (הוונטנות שלה מקוריות ויש הרבה חברות ביטוח שלא מוכנות לבטח אם הוונטות לא הוחלפו בעשר שנים האחרונות).

·         שמאי. זה המקום ללכלך על הברוקרים שלנו. הם יותר ענו להגדרה של מה זה ברוקר והיה מאוד קשה להשיג אותם, וגם כשהצלחנו בקושי היה להם זמן אלינו. כשביקשנו לבדוק את הסירה בעצמנו הם נתנו לנו בערך שעה ואמרו שאת הבדיקה המקיפה חייב לבצע שמאי. אז התחלנו לברר על שמאים, הבעיה היתה שבדיוק היה חג ואף אחד לא היה פנוי עד לחודש הבא.

·         החוזה. ברגע שסגרנו על מחיר (40 אלף פאונד) קיבלנו חוזה של בערך 7 עמודים בבריטית (לא, זה לא אנגלית) ושברנו שיניים כדי להבין מה הולך שם ושאנחנו לא נופלים על איזה סעיף.

אחרי מקסימום בירורים שהצלחנו לעשות, חתמנו על החוזה, העברנו את המקדמה (10% מערך היאכטה) וזה קנה לנו זמן כדי למצוא שמאי שאנחנו סומכים עליו ולקבל חוות דעת. שמחים וטובי לב חזרנו לארץ לחסוך עוד קצת כסף ולארוז.

כשהיינו בארץ השמאי עשה את הבדיקה, החלטנו ששווה לנו גם לשלם עוד כסף ולהוריד אותה לבדיקה במים וסך הכל התענוג הזה עלה לנו 1000 יורו. קיבלנו דוח מפורט שכלל את כל התקלות שהוא מצא. בנינו על זה שנוכל להוריד את המחיר עוד קצת בהתאם לרג'קטים האלה אבל המוכר לא היה מוכן לרדת אפילו בפאונד אחד. זה היה ממש מבאס, אבל לפחות קיבלנו חוות דעת ממקצוען שהסירה שלנו לא תטבע ברגע שנוריד אותה למים (כך לפחות חשבנו אז). סגרנו את העסקה מהארץ, העברנו את שאר הסכום וקנינו כרטיסי טיסה עם כיוון אחד ליוון.